הילד רוצה קרבי, ואני רוצה שילך למודיעין

מאמא של לוחם:

הבן מקבל צו ראשון, ואז מנילה עם הצעות לתפקידים, וגיבושים, וככל שהגיוס מתקרב, הדאגות מתעצמות.

הוא הבכור שלי, ואני אוהבת אותו הכי בעולם. הוא רוצה ללכת לקרבי, ואני מתה מפחד. מה עושים?

במקרה שלנו השיחה הייתה קצרה. אני אמרתי שאני דואגת, שהוא ילד כל כך חכם ויוכל לתרום למדינה בדרך אחרת. הוא היה מאוד נחרץ ואמר לי שאין סיכוי, שיהיו לו מספיק שנים לשבת מאחורי מחשב, ושהוא הולך רק לחי”ר.

ולמרות שהשיחה הייתה קצרה, היא הייתה מבחינתי מאוד משכנעת. הבנתי שיש גבול ליכולת ההשפעה שלי עליו, ובעיקר – שאלה החיים שלו. אני לא יכולה להחליט בשבילו, ושאם אנסה, זה לא ממש ישנה, רק יגרום לאינסוף חיכוכים.

מה כן אפשר לעשות כאמא או אבא מודאגים? לוודא שהילד יקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורו, ושיהיה לו מספיק מידע. אחרי זה, צריך להרפות.

זה לא פשוט, אני יודעת. ואני יודעת שאני לא היחידה שנתקלה בקושי הזה. יש עוד הורים שפוחדים שמא לילד יקרה משהו בקרבי, או רוצים ששהוא יבחר מקצוע צבאי שיעזור לו גם באזרחות. השיקולים האלה נכונים וחשובים, אבל בסופו של דבר ככל שנלחץ יותר, זה רק יקלקל, ואו שהילד יבחר לעשות את ההיפך, או שיעשה את מה שהצענו ויכעס על זה במשך שנים.

עם כל הקושי, וכל האהבה, מדובר על הגיוס של הילד, לא שלי. אלה החיים שלו, ואני יכולה רק לייעץ, ולקוות שהוא יעשה את מה שנכון בשבילו.

Comments are closed.