למה חובה להשקיע בצו הראשון

הצבא זה לא מערכת שסולחת. זה לא מערכת שתומכת. זה מערכת שהמטרה שלה זה לתפקד ביעילות, בדרך כלל בלי להתחשב באדם הפרטי. הרבה אנשים לא מבינים את זה כשהם מגיעים לצו הראשון וחושבים “לא נורא אם לא ילך לי טוב. אני פשוט אבקש לעשות את זה שוב. יהיה בסדר. נסתדר.”

אז זהו, שלא. לא תהיה לך עוד הזדמנות לעשות את המבחנים. גם אם אתה תלמיד ממש טוב, ויש לך אחלה ציונים בבגרויות, והמורה לספרות אוהבת אותך, ולא הרגשת טוב באותו יום, ולא התרכזת, וסתם לחצת על ה-“Enter”, והרצפה הייתה עקומה, וירד גשם ממש חזק בחוץ. זה לא מעניין אף אחד, וכנראה שאף אחד לא יעזור לך. וגם אם כן תצליח לעשות מבחנים חוזרים (וכנראה שלא, כי הסיכויים הם אפסיים), אחרי הרבה מאוד ערעורים וחפירות ושיחות טלפון ארוכות, ומכתבים והמלצות מכל העולם, לא היה עדיף לדלג על כל הכאב ראש שזה דורש ופשוט להשקיע בפעם הראשונה?

כמה שתצליח בצו הראשון (קב”א ודפ”ר) ישפיע על כל השירות הצבאי שלך (ובאופן מאוד משמעותי). המבחנים עצמם לא קשים, ואין באמת מה להילחץ מהם יותר מדי. כל מה שצריך זה פשוט להגיע רענן, לקחת את המבחנים ברצינות, להראות בגרות בריאיון האישי, וזהו, יהיו לך נתונים אישיים טובים.

לפני הצו הראשון תשב ותחשוב טוב אם אתה רוצה להיות מאלה שמתרצים למה יש להם נתונים גרועים והם לא יכולים לקבל אף תפקיד טוב, או מאלה שמקבלים זימונים לכל מה שהם רצו. שווה את ההשקעה לדעתי.

Comments are closed.