למה חובה להשקיע בצו הראשון

הצבא זה לא מערכת שסולחת. זה לא מערכת שתומכת. זה מערכת שהמטרה שלה זה לתפקד ביעילות, בדרך כלל בלי להתחשב באדם הפרטי. הרבה אנשים לא מבינים את זה כשהם מגיעים לצו הראשון וחושבים “לא נורא אם לא ילך לי טוב. אני פשוט אבקש לעשות את זה שוב. יהיה בסדר. נסתדר.”

אז זהו, שלא. לא תהיה לך עוד הזדמנות לעשות את המבחנים. גם אם אתה תלמיד ממש טוב, ויש לך אחלה ציונים בבגרויות, והמורה לספרות אוהבת אותך, ולא הרגשת טוב באותו יום, ולא התרכזת, וסתם לחצת על ה-“Enter”, והרצפה הייתה עקומה, וירד גשם ממש חזק בחוץ. זה לא מעניין אף אחד, וכנראה שאף אחד לא יעזור לך. וגם אם כן תצליח לעשות מבחנים חוזרים (וכנראה שלא, כי הסיכויים הם אפסיים), אחרי הרבה מאוד ערעורים וחפירות ושיחות טלפון ארוכות, ומכתבים והמלצות מכל העולם, לא היה עדיף לדלג על כל הכאב ראש שזה דורש ופשוט להשקיע בפעם הראשונה?

כמה שתצליח בצו הראשון (קב”א ודפ”ר) ישפיע על כל השירות הצבאי שלך (ובאופן מאוד משמעותי). המבחנים עצמם לא קשים, ואין באמת מה להילחץ מהם יותר מדי. כל מה שצריך זה פשוט להגיע רענן, לקחת את המבחנים ברצינות, להראות בגרות בריאיון האישי, וזהו, יהיו לך נתונים אישיים טובים.

לפני הצו הראשון תשב ותחשוב טוב אם אתה רוצה להיות מאלה שמתרצים למה יש להם נתונים גרועים והם לא יכולים לקבל אף תפקיד טוב, או מאלה שמקבלים זימונים לכל מה שהם רצו. שווה את ההשקעה לדעתי.

מה זה אומר להיות רבאקיסט

להיות רבאקיסט זה להגיע ראשון בכל הזחילות.

להיות רבאקיסט זה לדפוק ספרינט גם בפעם העשירית ששולחים אתכם להקיף את הבונקר.

להיות רבאקיסט זה לדחוף את חברים שלך בבוחן מסלול, למרות שרק סיימת אותו בעצמך לפני כמה דקות.

להיות רבאקיסט זה לסיים את הבר-אור גמור, ולדעת שנתת מעצמך את הכול.

להיות רבאקיסט זה לסיים כל קדר עם חיוך על הפנים.

להיות רבאקיסט זה לעקוף את כולם בהסתערות על היעד בשביל לתת צרור רוחב עם הנגב.

להיות רבאקיסט זה להיכנס למעגל קרבות מול מישהו ששוקל חמש עשרה קילו יותר ממך, ואז לשבור לו את הצורה.

להיות רבאקיסט זה להיות הראשון שבא כשנופל פצוע.

להיות רבאקיסט זה לדחוף את האלונקה כשאתה והצוות מגיעים לראש החרמון.

להיות רבאקיסט זה להמשיך אחרי שכולם כבר נשברו.

להיות רבאקיסט זה לא לוותר, גם כשקשה.

להיות רבאקיסט זה לא להיכנע לכאב.

להיות רבאקיסט זה אף פעם לא להתפשר. זה לדעת לפתוח את השריטה, וליהנות מהסבל.

להיות רבאקיסט זה לדחוף את עצמך הכי רחוק שאפשר, ואז לשאוף לעוד.

הסבר על חובשים קרביים בצבא

חובש הוא אחד הפק”לים שלוחמים במסלול יקבלו במהלך הטירונות. ההסמכה נמשכת בערך שלושה חודשים ומתקיימת בבה”ד 10, ובמהלכה לומדים כל מה שיש לדעת על התפקיד של החובש בקרב.

מה לומדים בקורס
איך לתפקד בתור האחראי על רפואת השגרה והחירום בצוות. רפואת השגרה זה דברים כמו שמירה על היגיינה, ניקיון מים ומניעת פטריות. רפואת חירום זה הנושאים המעניינים יותר; מה לעשות אם למישהו נקטעה הרגל, איך פותחים וריד ומחברים אינפוזיה, איך עושים CPR, וכו’. זה החומר היותר חשוב בקורס, והיעוד העיקרי שלך בצוות.

מי מתאים/איך להגדיל את הסיכויים להיות חובש
מחפשים אנשים חכמים, שיודעים להגדיל ראש ולחשוב באופן יצירתי. צריך להראות יכולת ורצון לשבת וללמוד. מי שמעוניין לצאת לקורס צריך להגיד למפקדים שלו, כי מוטיבציה מאוד עוזרת להתקבל ולעבור בהצלחה.

התפקיד של החובש
קודם כל, חשוב להדגיש שמבחינת ה”קרביות”, אין שום הבדל בין החובש לבין שאר הפק”לים בצוות. התפקיד של החובש זה להיות מי שיתפעל כל אירוע חירום רפואי בצוות, מה שאומר שיש לו הרבה אחראיות על הכתפיים. חוץ מזה, החובש הוא לוחם לכל דבר.

שאלות ותשובות
יש הרבה למידה בקורס?
כן. במהלך הקורס יש הרבה שעות שפשוט יושבים בכיתה ולומדים. מצד שני, הרבה מהשיעורים הם גם מעשיים (לפתוח וריד, להניח ח.ע.) ויש הרבה תכנים מעניינים. המערכת בנויה ככה שגם מי שלא טוב בללמוד יצליח להבין את החומר ולעבור.

איך שומרים על כושר?
יש זמן לעשות לרוץ ולהתאמן במהלך הקורס.

מתי הקורס?
יוצאים בתחילת/אמצע הטירונות, וחוזרים בסוף.

מה קורה כשחוזרים אל הצוות?
משלימים לך את התכנים שפספסת, ואתה חוזר לאימונים עם סרגל עומסים (לדוגמה, פחות הליכה במסעות). הפער קטן עם הזמן, ובדרך כלל לא ישפיע עליך יותר מדי לטווח הארוך.

האם להיות חובש ישפיע על הסיכויים שלי לצאת לקורסים פיקודיים (מ”כים וקצונה)?
כן. אין מה לעשות, יש חוסר בחובשים בצבא, ואם אין מספיק חובשים במחלקה שלך, יכול להיות שיעדיפו לשלוח מישהו אחר. למרות זאת, חשוב להבין שהעדיפות העליונה היא לפתח את מי שמתאים לפיקוד, כך שאם אתה באמת מתאים לפיקוד וקצונה, אתה תצא לקורס פיקודי גם אם אתה חובש.

רוצים שאני אצא לחובשים ואני לא מעוניין, מה לעשות?
הכי פשוט זה להגיד למפקדים שלך שאתה לא רוצה לצאת. אם זה לא עוזר, תחפור על זה שאתה לא מסוגל ללמוד הרבה זמן בכיתה.

אפשר לצאת לחובשים גם אחרי המסלול?
לפעמים. בעקרון ההקצאות קיימות, וזה כן קורה, אבל זה יחסית נדיר.

חובשים טוחנים בתפקיד?
תלוי ביחידה ובסיטואציה. לפעמים כן, כי צריך חובש שירד למטווח, או שאין חילוף לחובש שבכוננות, ואז זה באסה. לפעמים זה דווקא יוצא טוב, כי החובשים יוצאים להשתלמות במד”א בזמן שיש שבוע שטח. באופן כללי זה קצת קדר, אבל ממש לא סוף העולם.

כדאי לי לצאת לחובשים?
תלוי. זה הפק”ל שמצריך הכי הרבה יכולת למידה וחשיבה, והכי הרבה תרגול בשביל להיות טוב. מאוד מספק, מעניין וחשוב. השאלה היחידה היא אם אתה רואה את עצמך משקיע בשביל להיות מקצועי בפק”ל, או שאתה לא מתחבר לנושא. האמת היא שרוב האנשים לא מצליחים להתחבר לכל הנושא, שזה בסדר, כי חשוב שרק מי שיכול להיות חובש טוב יקבל את הפק”ל.

הסבר מלא על הגדס”ר

הגדס”ר (מה שהיה ידוע בעבר בתור יח”טיות) זה גדוד סיור שקיים בכל אחת מחטיבות החי”ר בצבא. הגדוד נחשב בעצם למעין יחידה מובחרת, שתפקידו להוביל את החטיבה בבט”ש ובמלחמה, והוא מורכב משלוש פלוגות (פלס”ר, פלחה”ן ופלנ”ט/עורב).

הגיבוש
הגיבוש לגדס”ר מתרחש בשבוע השני לאחר הגיוס. הוא אורך בין שניים לארבעה ימים וכולל אקטים פיזיים (ספרינטים, זחילות), אקטים צוותים (דיונים, אלונקות) וריאיון אישי. מי שעובר את הגיבוש מתחיל מסלול בתור לוחם בגדס”ר, ומי שלא ממשיך למסלול בגדודים הרגילים של החטיבה. בכל מחזור נפתח צוות אחד של הפלס”ר, ועוד שני צוותים של עורב או פלחה”ן.

לגיבוש יכול לצאת כל חייל בחטיבה, בלי קשר לנתונים כמו קב”א ודפ”ר, או סעיפים רפואיים כמו משקפיים. אם אתה כשיר לשרת בגדודים, אתה יכול להגיע לגדס”ר.

המסלול
המסלול נמשך שנה שתיים ובמסגרתו הלוחם עובר מגוון תכנים שמתחלקים בין תכנים כלליים ותכנים ייעודיים.

תכנים כלליים- כל הלוחמים עוברים את התכנים האלה, בלי הבדל בין הפלוגות. התכנים כוללים שדאות, ירי קליעה, ירי מטחים, מע”רים, ניווט, לש”ב, לו”ז, קרב מגע ולוחמה במתווי שטח שונים (שטח פתוח, סבך, בולדר וכו’).

תכנים ייעודיים-משתנים בין פלוגה לפלוגה.
פלס”ר- קורס מו”ס, קורס לוט”ר.
פלחה”ן- קורס חבלה (פלס).
פלנ”ט- קורס נ”ט.

מבחינת המסלול, אין הרבה הבדל בין הפלוגות (המסעות והניווטים באותו אורך, רוב התכנים זהים). מה שמפריד בין היחידות זה רק הקורסים הייעודיים השונים, שהם חשובים מבחינת יעוד בזמן מלחמה, אבל לא משפיעים על הרמה הכללית של הלוחמים.

השירות
הגדס”ר מתפקד בתור כוח חי”ר  מובחר של החטיבה, גם במלחמה וגם בבט”ש. כשצריך, כל פלוגה גם מוכנה לבצע את הייעוד הספציפי שלה, אבל חוץ מזה אין הבדל בחלוקת התפקידים בין הפלוגות (מעצרים, מארבים, פטרולים). הבט”ש מורכב מתפיסת קו בגזרות שונות, כשכל כמה חודשים יש אימון ליחידה.