יחידות במג”ב

בט”ש (ביטחון שוטף)
יחידות לביטחון שוטף המהוות את עמוד השדרה של משמר הגבול ואחראיות על פעילות האבטחה והשמירה על הסדר בכל רחבי הארץ. פעילותן מאופיינת בסיורים רגליים, ממונעים, מגדלי תצפית ומחסומים למניעת עבירות פליליות וביטחוניות. משובצים בהן לוחמים בסיום הכשרתם (4 חודשים – רובאי 05).

ימ”ס (יחידת המסתערבים)
נכון להיום פועלות שלוש יחידות ימ”ס; ימ”ס איו”ש (יהודה ושומרון), ימ”ס ירושלים וימ”ס ערבה, כשלכל אחת מהן התמחות מיוחדת ואזור פעולה שונה.
על מנת להגיע ליחידה יש צורך לעבור גיבוש פיזי וקשה של שלושה ימים, אליו אפשר לצאת לאחר סיום הטירונות במג”ב (בהתאם להמלצות המפקדים). גם אם לא עברת את הגיבוש, ניתן לצאת לגיבוש נוסף כעבור 4 חודשים, או לנסות להתקבל לאחת מהיחידות המבצעיות האחרות של מג”ב. בנוסף, חשוב להדגיש שאין צורך בידיעת ערבית או בחזות מזרחית על מנת להגיע לימ”ס (יש תפקידים לוחמים רבים מעבר למסתערבים).
מי שיעבור את הגיבוש ישובץ לקורס ימ”ס, שנמשך שלושה חודשים, ובמסגרתו שמים דגש על לחימה בטווחים הקרובים (קרב מגע, לו”ז, לוט”ר וכו’). מי שעובר את הקורס בהצלחה ישובץ באחת מיחידות הימ”ס שם הוא יעבור השלמה יחידתית של שלושה חודשים, לפני שהוא יהפוך ללוחם ימ”ס מן המניין.

סמ”ג
סיירת משמר הגבול. יחידה מובחרת של משמר הגבול המתמחה בטיפול בהפרעות סדר. היחידה היא המקבילה במג”ב ליחידת היס”מ במשטרה הכחולה. לאחר טירונות (05) אפשר לצאת לגיבוש יסמ”ג. העוברים את הגיבוש מתקבלים לקורס יסמ”ג בן 6 שבועות. קורס, כאמור, הוא משותף לסמ”ג של מג”ב, ויס”מ של כחולה (לשים לב: אלה יחידות דומות, אך לא זהות).

שחר 101
לשעבר ימ”ג. יחידות בילוש של משמר הגבול, המתמחות בלחימה בפשיעה. מסלול ההכשרה דומה לזה של סמ”ג, אבל בנוסף לקורס יסמ”ג הם עוברים מספר השלמות במשטרה הכחולה.

כלבנים
לוחמי ולוחמות מג”ב נעזרים במשימות השונות בכלבים מיוחדים (בדרך כלל מסוג רועה גרמני ורועה בלגי) המאומנים לגילוי חומרי נפץ וסמים, גישוש, חיפוש, סיור ותקיפה.
הלוחמים ביחידות הללו הם “נוהגי כלבים” אשר עוברים מלבד הכשרת הלוחם במג”ב גם הליך איתור והכשרה ספציפית במשך כחצי שנה, במהלכה הם לומדים חומר עיוני ומעשי הכולל מבחני עבודה עם כלב, פסיכולוגיה של בעלי חיים, וטרינריה, עזרה ראשונה לכלב ואילוף, כמו כן הכשרה לפעילות מבצעית מגוונת בשטח.
לוחמי היחידה מתלווים לפעילויות של יחידות מג”ב השונות, על מנת לסייע בחיפושים, סיורים או אבטחה.
מדובר ביחידה קטנה יחסית, וקשה להגיע אליה בפועל (פרוטקציות עוזרות).

מתיל”ן (מארבים, תצפיות, יירוט ולוחמה ניידת)
יחידה זו פורקה לפני מספר שנים וכבר איננה פעילה – מה שכתוב כאן הוא בגדר היסטוריה בלבד.
יחידה שמתמחה במארבים ותצפיות. לאחר סיום הטירונות במג”ב והגעה לפלוגה המבצעית, ניתן לבקש לצאת לגיבוש מתיל”ן (הגיבוש משותף גם ליסמ”ג). הגיבוש הוא קצר יחסית, ולא מאוד קשה פיזית. לאחר הגיבוש הלוחם עובר קורס במשך חמישה שבועות, אשר מקנה מיומנויות של שדאות, הסוואה, התגנבות ומארבים. בנות יכולות לשרת במתיל”ן בתפקידי לחימה.

תנאי קבלה למג”ב

חייל במשמר הגבול עובר הכשרה משולבת, הן של חייל קרבי והן של איש משטרה.

תנאי גיוס לוחמי מג”ב
• פרופיל 82 ומעלה (או אישור של וועדה רפואית).
• ללא רישום פלילי ואשור קב”ט מג”ב.
• ידיעת השפה העברית.

תנאי גיוס לוחמות מג”ב
• התנדבות למסלול לחימה במשמר הגבול.
• מעבר מיון לוחמות מג”ב (גיבוש) לפני הגיוס.
• פרופיל 82 ומעלה (או אישור של וועדה רפואית).
• ללא רישום פלילי ואשור קב”ט מג”ב.
• ידיעת השפה העברית.

לאחר הכשרתם כלוחמים ישובצו הלוחמים והלוחמות ביחידות המבצעיות ואף יוכלו לצאת לקורסים על פי התאמתם. לפרטים נוספים ובירורים ניתן להתקשר ללשכת הגיוס.

כתובת: רחוב החשמונאים 8, לוד.
טלפון: 08-9770378/9
פקס: 08-9770303

ההבדל בין עורב, פלס”ר, פלחה”ן, ולאן עדיף להגיע

הרבה אנשים שואלים לאיזה פלוגה עדיף להם להגיע בגדס”ר. הנה ההסבר הפשוט.
בימינו, אין כמעט הבדל בין הפלוגות. כל הפלוגות לומדות קרב מגע באותה רמה, וכולם יודעים לסחוב משקלים, לבנות עמדות, ולהלחם באופן שווה. רוב ההכשרה זהה בין כל הפלוגות, כשההבדל העיקרי הוא בקורסים הייעודיים.

הפלס”ר עוברים קורס מו”ס וקורס לוט”ר.

הפלחה”ן עוברים קורס חבלה (פלס).

העורב עוברים קורסי נ”ט.

לוט”ר לעומת לו”ז
הפלס”ר עוברים קורס לוט”ר במתקן אדם, בזמן שהפלחה”ן והעורב עוברים אימוני לו”ז ביחידה. בתכל’ס, אין יותר מדי הבדל מבחינת הרמה המקצועית שהלוחמים מגיעים אליה, למרות שזה משתנה בין יחידה ליחידה. יש מקומות שהלוט”ר יותר מקצועי, ויש מקומות שהלו”ז. הקורס לוט”ר גם מסמיך את הפלס”ר בתור צוות התערבות, דבר שיש בו גם יתרונות וגם חסרונות (מבחינה מקצועית).

מו”ס לעומת נ”ט לעומת פלס
הרבה מהתכנים  שהפלס”ר והעורב עוברים הם חופפים (זיהוי רק”מ ומטרות איכות, בחירת עמדת תצפית, הכוונה) כשרוב ההבדל הוא באמצעים שבהם משתמשים. האמת היא ששני הקורסים יחסית משעממים, במיוחד לעומת הפלחה”ן, שעוברים קורס חבלה בבסיס בהל”צ.

יעוד בבט”ש
זהה בין כל הפלוגות, אותן פעילויות (מעצרים, מארבים, פטרולים) כשההבדל היחידי הוא לפעמים באמצעי התצפית. יש מקומות שהפלס”ר תופסים גם כוננות צב”ש (בתור צוות התערבות), שזה נחמד, אבל לא באמת משתמשים בהם בשביל זה בימינו.

יעוד במלחמה
תלוי אם מנצלים את ההכשרות הייעודיות. במקרה ולא, כל אחת מהפלוגות משמשת ככוח חי”ר מובחר של החטיבה.

רמה מקצועית
משתנה בין חטיבות, ובין מחזור למחזור. יכול להיות שבמרץ 13 העורב תהיה הפלוגה הכי חזקה בצנחנים, ובאותו הזמן הפלס”ר יהיו הכי טובים בגולני.

תעדוף
על פי המסורת, לפלס”ר יש הכי הרבה “שם” בין שלושת הפלוגות (“הסיירת”). בגלל שהיא נוטה להיות הפלוגה הכי ותיקה, בדרך כלל גם יש לה את המורשת קרב הכי מפוארת. מבחינת תעדוף ממשי, אין הבדל בין הפלוגות מבחינת ציוד, חלוקת משימות וכו’ (למרות שזה כן יכול להשתנות בין חטיבה לחטיבה בתקופות שונות).

לסיכום
אין באמת הבדל משמעותי בין שלושת הפלוגות. תגיעו לאן שתגיעו, וכמה שתהיו שפיצים שמה זה מה שחשוב באמת.

להגיע לגדס”ר אם פספסתי או לא עברתי גיבוש

הרבה אנשים רוצים לדעת אם אפשר להגיע לגדס”ר אחרי הגיבוש. יש כמה סיטואציות נפוצות.

נפצעת במהלך הגיבוש, או שהיית פצוע ולא יכולת לצאת:
אם נפצעת במהלך הגיבוש, או אם היית פצוע ולא יכולת לצאת לגיבוש, אז אמורים להביא לך גיבוש חוזר מאוחר יותר. שימו לב שאני אומר “אמורים”, כי שום דבר לא מובטח, ומפקדים יכולים גם לדפוק אותך. לא אומר שזה יקרה, ורוב הסיכויים הם שתוכל להילחם בשביל זה, אבל זה כן קורה לפעמים, וחבל שזה יקרה לך. לכן, ההמלצה שלי היא לעשות את הגיבוש אם אתה יכול, ולא לדחות אותו או לפרוש בגלל שטויות קטנות (והרבה אנשים פורשים על רפואי כי קשה להם והם חושבים שאפשר יהיה לעשות גיבוש חוזר מאוחר יותר). אל תמשיכו בגיבוש אם יש לכם פציעה אמיתית ומסוכנת (חום גבוה, פריקת כתף), כי שום דבר לא שווה את הבריאות שלכם (וכי יש לכם עוד מסלול שלכם לפניכם), אבל רוב הפציעות שיש לאנשים זה סתם שטויות, וראיתי אנשים שסיימו גיבוש עם חור מדמם בגב מהתד”ל, ונקע בקרסול. שוב, אל תסתכנו בפציעה חמורה, אבל אם אפשר לנשוך שפתיים ולהמשיך אז זה עדיף בהרבה.

לא היית בחטיבה בזמן הגיבוש (סירוב פקודה בבקו”ם וכדומה):
אין כל כך מה לעשות במקרה הזה, צריך לחפור למפקדים ולבקש לעשות גיבוש עם המחזור הבא.

לא רצית לצאת לגיבוש, והתחרטת בהמשך המסלול:
שוב, אין מה לעשות חוץ מלחפור למפקדים ולקוות לטוב. חשוב לזכור שאף אחד לא חייב לך כלום ובכלל לא בטוח שתקבל אישור, אז אם יש לך איזשהו ספק עדיף ללכת לגיבוש בהתחלה, ומקסימום לחתום ויתור אחר כך. יהיה לך הרבה יותר קל לחזור לגדוד מאשר לצאת לגיבוש מאוחר.

הלכת לגיבוש, ולא עברת (שבוז סיירת):
הסיטואציה הכי קשה. הלכת לגיבוש, סיימת, ומסיבה כלשהי לא התקבלת. האמת, שבמקרה הזה אין כל כך מה לעשות. הרבה אנשים חושבים שאם הם יהיו מצטיינים במהלך הטירונות, אז אחר כך יתנו להם לעבור לסיירת. חשוב להבין, רוב הסיכויים שזה לא יקרה. זה מאוד, מאוד נדיר שמאשרים כזה דבר, וגם אם תהיה הכי שפיץ בעולם, לגדוד אין שום אינטרס לוותר על חייל מצטיין בשביל הגדס”ר.

לסיכום
אם לא עברת את הגיבוש הראשון, יכול להיות מאוד קשה לקבל גיבוש חוזר ולהתקבל לגדס”ר. המערכת הצבאית היא קשה, וגם אם הסיבה שלך מוצדקת, אתה עדיין עלול להידפק. עדיף לצאת לגיבוש הראשון, ולתת בו את המקסימום בלי לבנות על הזדמנויות נוספות בהמשך הדרך.